1פשטה ידה והחזירה או אף שהיתה פשוטה וכפפתה לצד עצמה הרי זה פרכוס ורגלה אפי' פשטתו ולא כפפתו הרי זה פרכוס ובבהמה גסה אפי' פשטה ולא החזירה ואפי' בידה הרי זה פרכוס כמו שביארנו במשנה:2כשכוש זנב או הטלת רעי דרך התרזה הרי זה פרכוס כמו שביארנו אף בדקה ואין צריך לומר בכשכוש האוזן ויש חולקין בכשכוש זנב אבל יציאת רעי מאליו בשותת אין זה פרכוס היתה גועה וצועקת אם בקול רם הרי זה פרכוס ואם בקול נמוך אין זה פרכוס ופרכוס זה שאנו מצריכין אינו מועיל אלא אם כן הוא אחר גמר שחיטה אבל קודם לכן אפי' סמוך לגמר שחיטה אינו מועיל כלל עוף אין אנו צריכין בו לפרכוס גדול אלא בפרכוס כל שהוא דיו אפי' לא רפרף אלא בעינו ולא כשכש אלא בזנבו כשר וחיה גסה התבאר במסכת ע"ז שדינה כבהמה דקה לענין פרכוס וכבר ביארנו שכל מה שאנו צריכים בענין פרכוס אינו אלא במסוכנים אבל בבריאים בין בבהמה בין בחלה ועוף אין מחזרין אחר הפרכוס כלל:3שחט את המסוכנת ולא פרכסה הרי היא נבלה ולוקין עליה משום נבלה ומ"מ אינה מטמאה ששחיטתה מטהרתה:4שחטה בלילה ולא ידע אם פרכסה אם לאו הואיל ונולד בה ריעותא אין זה בחזקת היתר והרי היא ספק נבלה:5האוכל חלב נבלה לוקה שתים אחת משום חלב ואחת משום נבלה אמרה תורה הואיל ואיסור נבלה חל על גוף הבהמה שלא היה בה איסור אף הוא חל על החלב וכן בחלב טרפה:6כבר ידעת שבעלי מומין פסולין למזבח יש בהמות שהן נידונות כבעלי מומין אע"פ שאין בהם מום כיצד הכלאים והוא הבא מן התיש והרחל או מן הכבש והעז פסול וכן הנדמה כל שהוא מכבש ובן זוגו אלא שדומה לנולד מן העז או מן התיש וכן יוצא דופן פסול שנאמר כי יולד ואין יציאה דרך דופן נקראת לידה:7מתה האם בשעת לידה עד שבסוף לידה והוא שעת יציאת רובו לא היתה לו אם פסול לעולם שנאמר תחת אמו ואין צריך לומר אם מתה קודם שיצא ראשו שהוא פסול שהרי אי אפשר להוציאו בלא פתיחת הרחם והרי הוא יוצא דופן וכל שכן אם מתה ולא יצא עדין כלל אע"פ שאי אפשר כן במיתה מחמת חולי שהרי העובר מת תחלה אפשר להיות כן בנשחטה כמו שיתבאר אבל אם היתה חיה כשנולד או אף כשיצא רובו אע"פ שמתה לאלתר הרי הוא ראוי להקרבה לאחר שבעה:8המשנה התשיעית והכונה להתחיל בה בביאור החלק הרביעי איזו כונה פוסלת בשחיטה ואיזו אינה פוסלת ואמר על זה השוחט לנכרי שחיטתו כשרה ור' אליעזר פוסל אמר ר' אליעזר אפי' שחטה שיאכל נכרי מחצר כבד שלה פסולה שסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה אמר ר' יוסי וקל וחומר הדברים ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד מקום שאין מחשבה פוסלה בחולין לא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט אמר הר"מ פי' דעת ר' אליעזר שהבעלים מפגלין בקדשים וגמרינן חוץ מפנים ור' יוסי דעתו כמו שאמרה המשנה שהעובד הוא המפגל והלכה כר' יוסי:9אמר המאירי השוחט לנכרי שחיטתו כשרה פי' בגמרא שלא סוף דבר בסתם שחיטה אלא אפי' חשב עליה הנכרי לע"ז בפי' שאין הכל הולך אלא אחר השוחט ר' אליעזר אומר שאפילו בסתם שחיטה פסולה שהמחשבה הולכת אף אחר העובד וסתמו לע"ז ואפילו לא נשחטה להיות לגוי בה אלא חלק מועט כגון לאכילת חצר כבד שבה וכיוצא בזה פסולה ולא עוד אלא שאף בגמרא פרשו לדעתו שאפי' היתה הבהמה של ישראל ונתן לו הגוי קודם שחיטה דינר ליתן לו ממנה לאחר שחיטה בדינר בשר אם היה הגוי אלם שאי אפשר לו לחזור ולבא עליו בעקיפין אסורה אחר שמן הדין קנה שהרי מעות בגוי קונות ואחר שהוא כן מחשב בה לע"ז על סמך שאף אם יקפיד ישראל בדבר אינו חושש אבל אם אינו אלם אף הוא חושב שהישראל יחשדהו בכך ויחזור בעקיפין ואינו נותן לב לחשב לע"ז:10אמר ר' יוסי קל וחומר ומה וכו' פרשו בגמרא ומה במקום שהמחשבה פוסלת מעבודה לעבודה בארבע עבודות וזהו ענין מוקדשין שהמחשבה פוסלת בהן אף בשעת שחיטה שאם שחטה במחשבה שיקבל דמה שלא לשמה או יוליכנה למזבח שלא לשמה או יזרוק דמה שלא לשמה נפסל הזבח באותן הקרבנות שנפסלין בשלא לשמה והרי שמצינו ארבע עבודות מהן לפסול והן שחיטה קבלה והולכה זריקה ואעפ"כ אין מחשבה פוסלת בהן אא"כ חישב בה הכהן העובד אבל אם לא חישב בה הכהן העובד אפי' חשבו בה הבעלים אינה פוסלת מקום שאין המחשבה פוסלת מעבודה לעבודה אלא בשתי עבודות וזהו חולין שאין בהן פסול מחשבה אפי' לשוחט אלא בזריקה והקטרה ר"ל שאם חישב בשעת שחיטה שיהא זורק דמה לע"ז או להקטיר חלביה לע"ז נפסלה הבהמה אפי' לא הוציא מחשבתו למעשה אבל אם שחטה על דעת שיקבל דמה לע"ז או שיוליכנה לע"ז אין כאן פסול מחשבה אפי' לשוחט שאין בשתים אלו זכר באזהרת ע"ז אינו דין שאף בשתים אלו לא יהא בהן פסול אלא לשוחט הא למדת שהשוחט לנכרי שחיטתו כשרה וכן הלכה:
